תחבורה ציבורית לא בשבילי: הכול על אגורפוביה

הימנעות מתחבורה ציבורית עשויה להתרחש אצל כל אחד מאיתנו, אולם אצל חלק מהאנשים מדובר במצוקה רגשית עצומה שמובילה להימנעות מוחלטת מנסיעה באוטובוס או אפילו יציאה למפגש חברתי או משפחתי, בעקבות  חרדה שמתרחשת בעקבות התקפי חרדה שחוזרים על עצמם ומחמירים, ככל שהם אינם מטופלים. למעשה, אנשים עם אגורפוביה הם אנשים שיש להם שניים או יותר מתוך חמשת התסמינים הבאים: חשש או פחד מנסיעה בתחבורה ציבורית, חשש ממקומות פתוחים, חשש ממקומות סגורים, חשש מלהיות מחוץ לבית או להיות בתוך קהל. למעשה, החשש הזה מגיע מתוך פחד כי אם הם יחוו התקף חרדה, יהיה קשה מאוד לברוח – החל מבחינה פיזית כי הסיטואציה לא מאפשרת לעשות את זה או מבחינה מנטלית, בעקבות מבוכה וביקורת מצד הסביבה. כיצד מאבחנים אגורפוביה וכיצד ניתן לטפל? על כך – בסקירה הבאה.

אגורפוביה – כל מה שצריך לדעת

התמודדות עם התקף חרדה היא התמודדות לא פשוטה ובעלת השלכות רגשיות עצומות, בעקבות התפתחות של הפרעת חרדה. הפרעת חרדה עשויה להתפתח לכדי מצב שנקרא אגורפוביה שמגיע לידי ביטוי בהימנעות ממקומות פתוחים או סגורים שבהם עשוי להתרחש התקף, וזאת מתוך חשש כי במידה ואכן יהיה התקף חרדה, לא תהיה דרך לברוח או להתמודד וכי התגובות מהסביבה יהיו ביקורתיות או שיפוטיות. טיפול תרופתי לבעיה מהווה דרך מצוינת להתמודד עם הפרעת חרדה זו, בייחוד מאחר וגברים ונשים אשר אובחנו עם אגורפוביה על ידי פסיכיאטר נמצאים בסיכון מוגבר לפתח דיכאון, כמו גם תלות באנשים אחרים ובהתאם לכך השפעה ישירה על היכולת לתפקד באופן נורמטיבי, ללא צורך בליווי אישי מצד חבר קרוב או בן משפחה שמוצא את עצמו לוקח אחריות על המצב הנפשי של אדם שסובל מההפרעה הזו.

היכולת לטפל בזמן אמת בתופעה הזו היא קריטית לטובת יצירה של איכות חיים משופרת שבמסגרתה ניתן יהיה להתמודד עם ההפרעה ואף לשלוט עליה, במקום להרגיש מצוקה מתמדת בכל פעם שעולה החשש מפני התקף חרדה שישבית מפעילות. קבלת החלטה לגבי מתן תרופות צריכה להתבצע רק באמצעות ליווי מקצועי ועם הבנה לגבי תופעות הלוואי, כחלק מבנייה של תוכנית טיפול פרטנית שלוקחת בחשבון את המרכיב הרגשי ואת התסמינים של ההפרעה הזו.

טיפול באגורפוביה – גם תרופתי וגם רגשי

שילוב של טיפול תרופתי לצד טיפול רגשי כמו למשל טיפול CBT מהווה דרך מצוינת להתמודדות עם הפרעת חרדה ובוודאי עם אגופודיה. הימנעות מעלייה לתחבורה ציבורית, מפגשים חברתיים כמו גם עמידה מול קהל או אפילו פעולה בסיסית כמו עמידה בתור עשויה להיראות בעבור הסובלים מההפרעה הזו כבלתי אפשרית, ובהתאם לכך מונעת מליצור אורח חיים נורמטיבי. מדי שנה מאובחנים כ-1.3% מכלל האוכלוסייה עם ההפרעה הזו, כאשר שיעור המאובחנים הוא גבוה יותר בקרב נשים. בנוסף, כ-0.4% מהקשישים מאובחנים גם הם, ועל כן חשוב לזכור כי מדובר בהפרעה שכיחה אך גם כזו שניתן לטפל בה, וזאת במסגרת של מתן טיפול תרופתי לצד טיפול רגשי שנועד לסייע לטובת שינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות וכן יצירה של שליטה על החרדה.

התערבות טיפולית בעלת פוטנציאל

כיום ניתן לשלב בין הטיפולים השונים עד ליצירה של איזון רגשי ומנטלי, כאשר קבלת החלטות לגבי אופן הטיפול כמו גם האבחון צריכה להתבצע באמצעות פסיכיאטר אשר בוחן את המצב הרגשי, ובהתאם לכך מחליט לגבי תרופות מרשם שנמצאו כיעילות מאוד לטובת התמודדות עם הפרעת חרדה לצד מתן של טיפול רגשי שעשוי גם הוא לסייע לטובת התמודדות עם החרדה, ובהתאם לכך יצירה של אורח חיים בריא ומאוזן – גם בגוף ובייחוד בנפש.

לסיכום

התמודדות עם אגורפוביה היא התמודדות לא פשוטה, מאחר ומדובר בהפרעת חרדה שמאופיינת בהימנעות כמו גם יצירה של מצבי דחק שמשפיעים באופן ישיר על איכות החיים. פנייה לקבלת סיוע היא הכרחית לטובת יצירה של חשיפה הדרגתית למצבים שמעוררים חרדה, ובהתאם לכך קבלת כלים שבהם ניתן יהיה לשנות את דפוסי ההתנהגות הלא מקדמים לטובת יצירה של דפוסים חדשים ומקדמים.

המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, ואין לראות בו חוות דעת רפואית ומקצועית. כדי לקבל את המענה המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.